כשמתכננים חיבור עם ברגים, הבחירה בקוטר החור העובר (Clearance Hole) היא הרבה מעבר ל"פשוט להוסיף חצי מ"מ". בחירה לא נכונה עלולה להוביל מצד אחד לעלויות מיותרות, קשיים בהרכבה וריכוזי מאמצים בשל חור קטן מידי עם טולרנס הדוק שלא לצורך.
או מצד שני, חופשים גדולים מידי בהרכבה, שטח הידוק לא מספיק ומאמץ מקומי בשל חורים גדולי מידי עם טולרנס גודל פתוח.
אין צורך להמציא את הגלגל (או קופי פייסט על עיוור משרטוטים ישנים) התעשייה נשענת על שני תקנים עיקריים: ISO 273 (ברגים מטריים) ו-ASME B18.2.8 (ברגים אינצ'יים וגם מטריים).
דרגות ההתאמה
התקנים מחלקים את החורים לשלוש דרגות התאמה (גודל וטולרנס בהתאמה), בהתאם לדרישות התכנון:
1. Fine\Close (עדין): לשימוש כשנדרש דיוק גבוה ומיקום מדויק של הרכיבים. דורש טולרנסים הדוקים יותר בייצור.
2. Medium\Normal (בינוני): ה-Standard של התעשייה. מתאים לרוב היישומים הכלליים ומאזן בין קלות הרכבה לחוזק.
3. Coarse\Loose (גס): מיועד למקרים בהם יש הצטברות טולרנסים גדולה (Tolerance Stack-up), חורים שנוצרים ביציקה, או כשנדרשת הרכבה מהירה בתנאי שטח.
טולרנסים לחורים, בשני התקנים מתבססים על ISO 286
טבלה – 1 מציגה ערכי גודל וטולרנס לחור עבור בורג M4 בשלושת דרגות ההתאמה:
בדקו את תוכנת הCAD אתה אתם עובדים לרוב תוכנות הCAD יש כלי לחורים שמציע את דרגות ההתאמה וכולל גם את גודל וטולרנס החור. איור 1 מציג חור עובר לבורג M4 בשלוש דרגות ההתאמה בתוכנת NX
הארות:
- מיקום חורים = Position
- לחור עובר – הוספה של בונוס (MMC) לפוזישן, נותנת יותר מרחב ליצור ומאפשרת בקורת מיקום בעזרת מדיד GO
- לא לשכוח את ה-Chamfer (פאזה). תקן ISO 273 ממליץ על פאזה של 90° בחלק העליון של החור כדי למנוע ריכוז מאמצים מתחת לראש הבורג ולהבטיח ישיבה טובה של הראש על המשטח.
