הטיפ תואם ASME
בעקבות שאלה שעלתה:
- אם יש מידה עם טולרנס MAX
- האם המינימום יכול להיות אפס, כלומר נתן לא לבצע את הפיצ'ר?
אכן, ישנם מקרים בהם יש עניין בגבול חד צדדי למשל אורך של תבריג, עומק של חור, רדיוס העגלה או צ'מפר כמו בדוגמה באיור-1 (האיור הוא חלקי ונועד להמחשה בלבד)
התקן האמריקאי (ASME Y14.5-2018 5.5) מציין דוגמאות לשימוש בגבול יחיד ומוסיף שתי דרישות להבטיח שימוש בגבול יחיד למידה
- כאשר הכוונה ברורה
- והגבול השני יכול להיות אפס או לא מוגבל בלי פגיעה בתפקוד
לפי הדוגמה המופיעה באיור-1
- אורך התבריג חייב להיות לפחות 32 מילימטר (יכול להיות ארוך יותר)
- עומק החור לא יכול להיות גדול מ40 מילימטר (יכול להיות פחות, עד כדי אפס)
- רדיוס ההעגלה חייב להיות קטן/שווה 0.4 מילימטר (יכול להיות אפס)
ולשאלת המאה דולר לפי האיור, אם תהיה פינה חדה או רדיוס ששואף לאפס האם החלק תקין?
והתשובה היא כן, המינימום יכול להיות רדיוס אפס.
לגבי התבריג והחור המכין, שילוב שתי הדרישות מאלץ אורך תבריג לפחות 32 (גבול מינימום על התבריג) ולא יותר מ40, כי הכוונה (ברורה?) שהתבריג לא יהיה אריך מהחור המכין.
סיכום:
דרישות גיאומטריות נועדו להבטיח פונקציונאליות של פריט מיוצר. טולרנסים גיאומטריים מאפשרים לנו לתאר את האילוצים בשפה תקנית, קצרה וחד משמעית ולחסוך למי שמכיר את השפה את הצורך בהסברים מילוליים ומצגות.
טולרנס גיאומטרי מגדיר מה צריך! לא איך לייצר ולא איך למדוד.
אם השרטוט צמוד לתקן, אז טענות של "אין דבר כזה" אינן מוצדקות וסביר להניח שכלי תוכנה לתכן, יצור ובקורת תומכים במפרט הדרישות התקני!
נכון יש פערי ידע בתעשיה, אבל פער ידע הוא יחסית קל לטיפול.
טולרנסים גיאומטריים הם הכלי הטוב ביותר שקיים בתעשייה להפחתת סיכונים ומחלוקות, והם ישימים וחיוניים לכל חלק (פשוט או מסובך).
שרטוט ללא טולרנסים גיאומטריים הוא פתח לסיכונים לתכן יצור ובקורת!!!
אז מתברר שלא צריך ל "המציא את הגלגל" ויש פתרונות תקניים למקרים פשוטים וגם למורכבים.
ובשורה התחתונה
גם אם עשינו משהו "אלף פעמים", ו"כולם" מבינים למה הכוונה,
יתכן וזה נפוץ ומקובל
אבל זה לא הופך להיות תקני!
שאלות? הצעות? רעיונות?
כיתבו לנו – info@TES-tec.net
