המעבר מ DIN 16901:1982 לDIN 16742:2013
חלקי פלסטיק מוזרקים שונים מהותית מחלקי מתכת. סטנדרטיזציה של טולרנסים לחלקי פלסטיק מוזרקים היא קריטית להבטחת איכות (quality), חליפיות (Interchangeability) ויעילות (efficiency) בייצור.
תקן: DIN 16901:1982 היה התקן המקובל בתעשיה.
תקן זה ננטש ב 2013 והוחלף על ידי תקן DIN 16742
מדוע השינוי היה נחוץ: המגבלות של DIN 16901
תקן DIN 16901:1982, למרות שהיה תקן מכונן בתעשיה, הוא היה מאוד בסיסי וחסר בעיקר בתחומים הבאים:
- סיווג חומרים: היו שלוש קבוצות חומרים (A, B, C) בלבד, סיווג זה לא שיקף היטב את המאפיינים המכניים, בעיקר: התכווצות / shrink, ועיוות / warp, של מגוון החומרים הפלסטיים הזמינים היום.
- טולרנסים לינארים בלבד: התקן התייחס למידות פלוס/מינוס תוך התעלמות מתכונות גיאומטריות (מיקום, תנוחה וצורה), שהן קריטיות להתאמה ותפקוד (פונקציונליות) של חלקים.
- חוסר תאימות לתקנים למתן מידות וטולרנסים: מה שיצר פערים בשילוב שרשראות אספקה גלובליות.
הזרקת פלסטיק מודרנית שכוללת גם חלקי פלסטיק שמהווים תחליפי מתכת, הצריכה תקן שיכול לתת גבולות חד משמעיים וברורים לדרישות גיאומטריות גודל, מיקום, תנוחה וצורה.
ההבדלים העיקריים: DIN 16901 לעומת DIN 16742
תקן DIN 16742 ארגן מחדש באופן יסודי את הגישה למתן סבילות לחלקי פלסטיק, יישר קו עם התקינה למתן טולרנסים ונתן מענה לצרכי התעשיה,
הטבלה להלן מדגישה את ההבדלים העיקריים בין שני התקנים:
הזינוק קדימה: יתרונות מפתח של DIN 16742
המעבר ל-DIN 16742 סיפק יתרונות מיידיים וארוכי טווח לתעשיית הייצור:
- דיוק תכנוני משופר: מהנדסי תכן יכולים לציין טולרנס כללי לתכונות גיאומטריות, מה שמוביל להפחתת סיכוני חוסר התאמה
- הפחתת סיכוני ייצור: סיווג החומרים המצרפי (חומר, תהליך, השקעה בדיוק) מאפשר ניבוי ופיצוי מדויקים יותר להתכווצות ועיוות החומר במהלך תכנון התבנית.
- תאימות למערכות התקינה: על ידי אימוץ עקרונות טולרנסים גיאומטריים ושילוב בתקינה הבינלאומית ISO 20457.
אבולוציה זו מבטיחה הפחתת סיכוני חוסר התאמה עלות ולו"ז על ידי שמירה על אמינות ויעילות לאורך שרשרת האספקה הגלובלית.
