איך להגדיר בASME GD&T ואיך בISO-GPS
טיפ המשך לשאלה כיצד להגדיר קופלנריות בין משטחים מישוריים שפוגשים מישור נגדי יחיד.
עבור רוב המקרים הפתרון המומלץ היא יצירת אזור טולרנס משותף באמצעות של פרופיל לכל הקבוצה.
ישנם מקרים בהם ניתן להשתמש בגישה שונה. וליצור פיצ'ר משותף יחיד. אפשרות זו נוספה מאוחר יותר לתקנים למתן מידות וטולרנסים בASME Y14.5- 2009 ובISO 1101:2012.
בשני התקנים נוספה אפשרות להתייחס לשני משטחים או יותר כמשטח יחיד (בשונה מהפתרון הקודם בו מגדירים אזור טולרנס יחיד משותף לכל הקבוצה (Pattern)).
באיור 1 מוצגת דוגמה למצב בו עשויה להיות לנו העדפה להגדרת פיצ'ר משותף. באיור 1, לשלוש ה"כנפיים" (בחלק הירוק) יש בהרכבה ממשק עם משטח מישורי יחיד (בחלק הצהוב).
המישור המשיק המשותף לשלושת המשטחים הוא הממשק הדומיננטי של החלק בהרכבה.
בנייה של פיצ'ר יחיד מקבוצה:
בשני התקנים ההגדרה דומה, שני משטחים או יותר שמאוגדים לפיצ'ר יחיד. אבל הסימון והכללים שונים, כפי שניתן לראות באיור 2
בשני התקנים, אחרי איחוד המשטחים לפיצ'ר יחיד, ניתן לדרוש מישוריות להבטיח את איכות הממשק הדרוש
מתי להשתמש?
טולרנסים גיאומטריים חייבים לשקף אילוצים פונקציונליים. איחוד משטחים לפיצ'ר יחיד מעיד על ממשק יחיד.
עבור משטחים קופלנריים מומלץ להשתמש ב CF או UF, אם, ורק אם, באמת מדובר בממשק מקומי למשטח רציף (כמו בדוגמה). במקרים בהם השטח המצטבר של המשטחים החלקיים (צהוב) אינו רחוק משמעותית משטח המשטח הנגדי בהרכבה (כחול), כמו בצד שמאל של איור 3.
במקרים בהם השטח המצטבר של המשטחים החלקיים (צהוב) קטן מהשטח הנגדי הכולל בהרכבה (כחול), כמו בצד ימין של איור 3, יש להימנע משימוש ב CZ\UF ולהשתמש בפרופיל לדרישת קופלנריות.
חשוב לזכור כי התקנים נותנים לנו כלים לתיעוד דרישות וגבולות גיאומטריים,
בחירה בכלי המתאים ובדרך הנכונה היא באחריות המשתמש!
